מקורותיה של רומא – גיאוגרפיה, היסטוריה ומיתולוגיה

רומא, העיר הנצחית, היא אחת הערים החשובות ביותר בהיסטוריה של האנושות. בעיר המוני אתרים ארכיאולוגיים מהתקופה הרומית, מקדשים וכנסיות המספרים את סיפור התהוותה של התרבות המערבית. את העיר הקימו רומוס ורומולוס, בניו של אל המלחמה מארס וצאצאים לשושלת המלוכה הטרויאנית (הקישור החשוב בין התרבות היוונית הקלאסית לתרבות הרומית העתיקה). בעיר פעלו שליחיו של ישו פּאולוס ופּטרוס ובה התפרצה הנצרות מכת יהודית שולית לשליטה הבלתי מעורערת של אירופה (דרך מוסד האפיפיורות היושב בוותיקן).

למדריך השלם לביקור ברומא – איך להגיע, מה לאכול ולאן ללכת, הקליקו כאן…

הגאוגרפיה של רומא

רומא בירת איטליה (ראה מפה) היא בירתו (וכמעט העיר היחידה) של מחוז לאציו. בעיר עצמה מתגוררים יותר משניים וחצי מיליון תושבים ובמטרופולין מתגוררים עוד שני מיליון. רומא היא המרכז העירוני הגדול והחשוב ביותר באיטליה.

בדומה לבירות אירופאיות אחרות כגון ברלין או מדריד, עיקר חשיבותה של רומא נעוצה בעוצמתה הפוליטית והתרבותית. אך היא פחותה בכוחה הכלכלי והתעשייתי ממרכזים אורבאניים אחרים באיטליה. מרכזים תעשייתיים כגון מילאנו וערי לומברדיה האחרות, טורינו בפְּיאְמוֹנְטֶה, ונציה וערי מחוז וֶנֶטו וערי מחוז אֶמיליָה-רומָאנָה.

רומא ממוקמת לקראת שפכו של נהר הטיבר אל הים הטירני, בצידה המערבי של ארץ המגף. מיקומה הגיאוגרפי על ציר צפון דרום, הוא בדיוק במרכזה של איטליה. מכך רומא מציעה גישה נוחה הן לחבלים צפוניים יותר. חבלים כגון טוסקנה היפיפייה והחבלים האטרקטיביים של דרום איטליה כגון קָמְפָנְיָה (נאפּולי, אמָלְפי, קָפְּרי) והאי סיצילְיָה.

לסיור מעמיק באתרים העתיקים של רומא…

היסטוריה/מיתולוגיה – מאיפה צמחה רומא של ימינו?

העוצמה האדירה של ההיסטוריה של רומא מזדקרת בכמעט כל אחד מרחובות מרכז העיר. רובע אורבאני/ארכיאולוגי שלם בעיר מוקדש כמעט בלעדית לעתיקות – רובע גבעת הקפּיטול. עיקר האטרקציות הראשונות במעלה של העיר כגון הפורום, הפּנתיאון והמונומנטאלי והאייקוני מכולם – הקולוסאום, הם עדות לחשיבותה וייחודה של העיר בהיסטוריה של האנושות ולכינונה של התרבות המערבית.

מבחינה היסטורית בני השבט הלטיני התיישבו בשטחי העיר כבר במאה השמינית לפני הספירה. אך ידוע כי עמים קדומים יותר, כגון האָטְרוּצְקים, התיישבו שם שנים לפניהם. הקימו ישובים חקלאיים בשטחים הפוריים שלגדות נהר הטיבר.

איניאָדָה ורֶמוּס ורומוּלוּס – המיתולוגיה של רומא

מבחינה היסטוריוגראפית אך למעשה מיתולוגית, העיר הוקמה ב-21 לחודש אפריל שנת 753 לפני ספירת הנוצרים. הוקמה על ידי צמד האחים רֶמוּס ורומוּלוּס שעל שמם העיר נקראת. רֶמוּס ורומוּלוּס היו בניהם של אל המלחמה מארס ושל רֶיאה סילביה. אימם הייתה כוהנת בתולה (מי אמר ישו?) במקדשה של האלה וֶסְטָה (בתו של סָאטורְן ואחותו של יוּפּיטֶר). ריאה סילביה הייתה מצאצאיו הישירים של הגיבור הטרויאני איניאָס, בנה של האלה וֶנוס. איניאָס ברח מטרויה בליל החגיגות הגדולות בו הכניסו הטרויאנים את פסל הסוס הענק אל תוך חומות העיר. זאת במחשבה שהיוונים שצרו על העיר כתריסר שנים נסוגו (מסתבר שהם טעו… ולכל מי שתהה – אָכילֶס לא היה בתוך הסוס).

איניאָס נמלט מטרויה ממש לפני שנחרבה, נדד לא מעט ולבסוף התיישב במרכז איטליה. שם הקים עם המלך המקומי לָטינוּס את המדינה הלטינית. בירתה הייתה העיר לָטינוּס, במחוז לאציו דרומית לרומא. רֶמוּס ורומוּלוּס ננטשו כתינוקות בסמוך לנהר הטיבר (מי אמר משה רבינו?). שם הניקה אותם זאבה (הסמל הבלתי מעורער של העיר – שני התינוקות יונקים מעטיני הזאבה). כשגדלו הקימו את העיר רומא במקום היוולדם ורבו על מי יעמוד בראשה. אז הרג רומוּלוּס את רֶמוּס (מי אמר קיין והבל?) ושלט לבדו על רומא.

החשיבות האדירה של המיתולוגיה הרומית יש בה על מנת לקשר בין האימפריה הרומית העתידית לבין יוון העתיקה – ערש התרבות המערבית. זאת באמצעות חיבור המיתולוגיות באמצעותו של איניאָס (בהתבסס על ספרו המכונן של המשורר הרומאי הדגול וֶרְגילִיוּס – האיניאָדָה כהמשך לאיליאדָה ולאודיסיאה של הומֶרוּס היווני). עם הגושפנקה המיתולוגית הקימו הרומאים אימפריה שהיוותה את אבן המסד לכמעט כל מה שאנו מכנים כציוויליזציה המערבית.

ההיסטוריה של העת העתיקה – האימפריה הרומית והאימפריה הרומית המערבית

האימפריה הרומית יצאה מרומא וכבשה את כל שטחי איטליה של ימינו. לאחר מכן ביססה את שליטתה הכמעט בלעדית ברובם המוחלט של חופי הים התיכון. על בסיס העתקת התרבות הרומית, קאדר האלים (שמבוסס ברובו על הקאדר האולימפי היווני) והשפה הלטינית לכל השטחים הנשלטים.

רומא הייתה גם כמובן שער הכניסה של המונותאיזם לאירופה. הנצרות הגיע לרומא ודרכה לשאר אירופה במאה הרביעית עם התנצרותו של הקיסר קונְסְטָנְטינוּס בשנת 313 (במילאנו של אז). הקיסר מיקם את ליבתה של הדת החדשה ברומא ומאז ועד ימינו חולשים האפיפיורים (ממשיכי דרכו של פּיטֶר הקדוש) על הפוליטיקה של הדת הקתולית ממדינת הוותיקן הזערורית שבגדה המערבית של הטיבר.

שמונים שנה אחרי ייבוא הדת הנוצרית לרומא התפרקה למעשה האימפריה העתיקה לשתי אימפריות. הבּיזנטית שקבעה את מרכזה בקונְסְטָנְטינופול (איסטנבול של ימינו) וביססה עקרונות דת עצמאיים על פי הנצרות האורתודוכסית והאימפריה הרומית המערבית.

האימפריה הרומית המערבית דעכה במהרה. בזמן זה שבטים גֶרְמָאניים שהתיישבו בצפון איטליה של ימינו, פלשו לרומא, בזזו אותה והשליטו על העיר את מרותם. המרכז הדתי של הדת הנוצרית נשאר בוותיקן גם באלפי השנים בהן רומא נשלטה בידי אימפריות צפוניות שפרחו במרכז וצפון אירופה (מלבד התקופה שהאפיפיור נמלט לאביניון שבדרום צרפת). זאת עד מרטין לותר והיפרדות הכנסייה הקתולית והכנסייה הפרוטסטנטית בסוף המאה ה-16. אז נותרה רומא המרכז של הזרם הקתולי בלבד.

בדומה לגרמניה ושונה כל כך מהאימפריות הקולוניאליסטיות של בריטניה, ספרד וצרפת, איטליה שלאחר ימי-הביניים היוותה בליל של ערי מדינה חסרות כוח פוליטי. לרוב היו ערי מדינה/נסיכויות אלו מעין מטבע סוחר שעובר מידי ליד בין בתי האצולה השונים של אירופה. חלקם איטלקים כמו בני משפחת המֶדיצ'י ששלטו בפירנצה. רובם בכלל דוברי גרמנית כגון שושלות משפחת הָבְסְבוּרְג או שושלת הוהֶנְצולֶרְן. חלקם ספרדים כגון שושלת אָרָאגון ששלטה בכל דרומה של איטליה וכמובן האפיפיור.

הקמת איטליה של ימינו

עם התעוררות הלאומיות באירופה בתקופת “אביב העמים” (שנת 1848), החלה להתגבש דרישה מצד אינטלקטואלים וסוחרים איטלקיים להקים מדינה עצמאית וליברלית. הקָרְבּונָארי Carbonari, האגודות הסודיות שהובילו את מהלך האיחוד, שאבו השראה מהמדינה קצרת הימים שהקים נפוליאון בצפון איטליה בתחילת המאה ה-19 ושנקראה ממלכת איטליה.

הקָרְבּונָארי תמכו במדינה חילונית ומרדו בכוח הפוליטי של האפיפיורות. דרשו עצמאות לכל השטחים בהם דיברו את השפה האיטלקית על פי העיקרון הלאומי: שפה אחת, ארץ אחת, עם אחד. תחת הנהגתו הצבאית של ג'וספה גָריבָּאלְדי Garibaldi ותמיכתו הפוליטית של מלך ממלכת סָרְדינִיָה ופְּיאְמוֹנְטֶה, ויטורְיו עימָנוּאֶלֶה השני, צברה תנועת הריסורְג'ימֶנְטו Risorgimento תאוצה והשתלטה על רוב שטחי איטליה.

ויטורְיו עימָנוּאֶלֶה השני הוכרז כמלך איטליה בשנת 1861 וממלכתו חלשה על כל שטחי איטליה של ימינו. מלבד חלקים ממחוז וֶנֶטו ביניהם העיר ונציה שנשארו בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. כמו גם רומא שנשארה תחת שליטת צרפת שנתנה חסות לאפיפיורים שהתנגדו להקמת הממלכה החילונית. רק בשנת 1870 אוחדה רומא עם איטליה בחסות החולשה הצרפתית. חולשה שנבעה מהפסדה של צרפת במלחמת צרפת-פּרוסיה. רומא הוכרזה כבירתה של המדינה החדשה.