טיול המשפחות של ריטה – שבועיים סתווים בדולומיטים ובאגם גארדה

מסלולים וסיפורי מטיילים

ריטה ילקין נאמן

אוקטובר 2025

סיכום טיול של 14 יום בדולומיטים ואגם גארדה.

קצת עלינו – שתי משפחות שמטיילות יחד כבר 7 שנים, הטיול ה-8 שלנו יחד. מטיילים גם בארץ יחד. זו המתנה הגדולה לדעתי, למצוא אנשים שהילדים מתחברים (אנחנו ספציפית גרים באותו בניין, בנות חברות מגן חובה, וכמובן לומדים באותו בית הספר) שההורים מתחברים, ובאותו הראש.

• אנחנו – זוג עם בת 13, בן 9.5 ובת 5.
• הם – זוג עם בת 16, בת 13 ובת 8.

מה עובד לנו? טבע, מסלולי טיול בשילוב עם אטרקציות שילדים אוהבים. כך אנחנו בונים את הטיולים שלנו. אני המתכננת – יש לי תוכנית אקסל מחולקת לימים, מפת גוגל והרבה מידע שאני אוספת טרם הטיול.

בטיול עצמו – בודקת מזג האוויר, מצב צבירה של המטיילים ומתאימה כל יום לפי המצב. עבודה קשה, אבל אני אוהבת .

על הטיול המדובר:

אנחנו היינו באגם גארדה וקצת בדולומיטים בשנת 2014, כשהגדולה הייתה בת שנה ו-4 חודשים. זה היה באפריל והדולומיטים היו לא ממש עבירים. בגארדה הינו בכל העיירות בזמנו כולל עליה למונטה באלדו. ובכלל זה הפעם ה-6 שלנו באיטליה. הזוג השני לא היה, למעט רומא.

איטליה – הם איכשהו סוג של ישראלים. יש להם נהיגה נוראית פלוס (אפילו בארץ זה נחשב לנוראי).

כיוון שזה סוף עונת תיירות קיץ, חלק מהמקומות היו סגורים ולכן נדרשת בדיקה קפדנית בתקופה זו.

נחיתה והמראה:

ונציה. טיסות אל על שהוזמנו כמעט שנה מראש וכבר אז במחיר מופקע. אבל היו סה"כ בסדר ואדיבים. השדה לא גדול. לא ממש יעילים במסירת כבודה חריגה (כסאות בטיחות), אבל סבבה.

השכרת רכב:

יורופקאר דרך אלבר. שנינו הזמנו q5. קיבלנו אותם. רכבים ישנים עם כמעט 100,000 ק"מ. חברים שלנו קיבלו רכב עם מגבים קרועים, ללא שעון חניה ואזהרה להוספת אד בלו. חייבו אותם פעמיים על פיקדון שעוד לא טופל. לסיכום – סביר, לא משהו קריטי, אבל היו לנו חוויות טובות יותר ברחבי אירופה.

מקומות לינה

גם הוזמנו המון זמן מראש – לילה לאחר הנחיתה כשעה מונציה. מקום הלינה עודכן ברגע הזמנה שנגיע מאוחר והכל סוכם. כשבוע לפני הטיסה, בדקנו את הדופק ופתאום זה כבר לא היה בסדר וההתכתבויות לא היו בטון נעים, אני פירשתי כאנטישמיות וביטלנו.

מקום הלינה הראשון

בפוקס מצאנו מקום לינה מהמם במסטרה: Venice Green Residence. יש להם מלון דירות ומלון. בהלוך לנו בדירת 2 חדרי שינה גדולה (80 מ"ר) מהממת, נוחה ומפנקת. בחזור שינינו גם לשם, אבל לא היו שתי דירות 80 מטר, הייתה דירת 2 חדרים 60 מ"ר, שהייתה דיי מעפנה בהשוואה לקודמת ולא נוחה. פונה לכביש, בשונה מהדירה הגדולה. אז אם מזמינים, רק את הגדולה. יש להם חניה עם שער סגור ללילה. ארוחת בוקר סבבה (בתשלום נוסף).

מקום הלינה השני

את מקום לינה השני מצאנו במערב הולומיטים, בבריקסן. גם שם הוזמנה דירה המון זמן מראש. אבל כחודשיים לפני הטיסה גיליתי שניתן ללון ולקבל כרטיס מקומי. הדירה שהזמנו לא נתנה. אז נכנסתי לאתר האזורי ופניתי לדירות שנראו לי רלוונטיות. בסוף היו שתי הצעות שהיו רלוונטיות לנו.

בחרנו ב-Stille Hof. מקום מהמם! חברים שלנו לנו בדירת 3 חדרי שינה (אבל חדר שירותים אחד) בקומה העליונה ואנחנו בדירת 2 חדרי שינה, אבל שני חדרי שירותים בקומת הקרקע. אפשר להזמין במקום ארוחת בוקר או להכין במטבח הסופר מאובזר שלה. מקום הלינה נמצא על ההר ולא בעיירה עצמה למטה. המארחת מהממת. הגענו למזג האוויר חורפי עם טמפרטורה נמוכה. אבל הינו מוכנים לכך. הדירות מחוממות בחימום רצפתי. בדירה מכונת כביסה בעלות של 4 יורו למכונה בשירות עצמי.

מקום הלינה השלישי

מקום לינה נוסף – מזרחית יותר, בסאן ויג'יליו, Chalet Lumis. מארחת מהממת ממש! דירות מעוצבות, עם סאונה. מיטות סופר נוחות והכל מאוד מפנק. אבל מרגיש קטן והדירה שהינו בה (דירת פנטהאוז) לא ממש מתאימה לחמש נפשות. הדירה שהחברים שלנו לנו בה הייתה באותו גודל, אך מאורגנת יותר טוב, עם תריס בסלון, כך שהאור לא מעיר בזריחה את אלו שישנים בסלון. ללא מכונת כביסה.

מקום הלינה הרביעי

באגם גרדה, בעיירה קולה, כ-5 דקות נסיעה מגארדלנד ו-10 דקות נסיעה ממובילנד – Appartamenti Villa Camporosso. קיבלנו שתי דירות גדולות יחסית, עם מכונת כביסה וארוחת בוקר סבירה פלוס. המיטות היו נוחות מינוס, חברים שלנו מאוד סבלו מזה, אנחנו לא ממש. יש מזגן, חימום רצפתי כמובן. מטבח גדול. יש שירותי ניקיון והחלפת מגבות כל יום ובריכה. המלון צמוד למסעדת בשרים ופיצות מצוינת.

סיכום הטיול

יום 1 (29.09)

עיכוב טיסה בשעה, נחיתה מאוחרת, איסוף הרכב והגעה למלון ב 11 בלילה.

יום 2

התארגנות בבוקר במלון, ארוחת בוקר בתוספת תשלום במלון ונסיעה לכיוון הדולומיטים. מזג האוויר סגרירי וקריר. בתחזית גשם.

החלטנו לעצור באגם מולבנו. היה מלא חניה עשינו סיבוב, תמונות מגניבות. הילדים ממש רצו לעלות על ספינה, אז שלחנו איתם מבוגר אחד ושלושת האחרים ישבו בבית קפה לקפה ועוגה. לאחר שחזרו, אחרי כשעה מצאנו מסעדה פתוחה טעימה וצעדנו לשם ברגל.

מה שצריך לדעת על האזור, שזה אזור שהוא יותר קרוב בהתנהגות ומטבח לאוסטריה/גרמניה מאשר לאיטליה. על כך זו הייתה מסעדה לא ממש איטלקית. בנתיים התחיל ונגמר הגשם ואנחנו נסענו למקום הלינה הראשון. עצרנו בסופר להצטיידות והגענו לדירה סביבות 19:00, כבר בחושך.

יום 3

עליה על רכבל Plose הכלול בכרטיס המקומי שקיבלנו. למעלה היתה מעלה אחת וירד עלינו שלג/ברד. עשינו את המסלול הארוך יחסית, בדרך עם מלא שעשועי עץ לילדים ונוף מדהים.

הגענו לבקתה ובה אכלנו צהרים (בסגנון אוסטרי, איך לא). הילדים קפצו בחוץ על טרמפולינות בנוף מהמם וחזרנו לרכבל.

טרם ירידה עלינו על מגלשת הרים (לא כלולה בכרטיס) שנראתה מאוד "חמודה" ולא מזיקה. אך לטענת מי שעשה עשה אותה (והם עשו מלא מגלשות הרים בכל רכבי אירופה) היא היתה ממש ממש אקסטרימית. אני ויתרתי על התענוג.

ירדנו עם סגירת הרכבל מטה וקפצנו לטרמה המקומית (שגם אליה ניתן להיכנס חינם לשלוש שעות עם הכרטיס). הייתה סבירה מינוס, עם מגלשה אחת.

יום 4

התלבטתי בין סצ'דה ל-Alpe di Siusi, בסוף החלטנו לעלות על האחרון. בטיפשותי לא קנינו את הכרטיס לרכבל כסאות שבסוף המסלול כדי לעשות אותו מעגלי מלכתחילה ועקב חוסר קליטה לא הצלחתי להבין אם ניתן לרכוש ברכבל עצמו. אז עשינו ¾ מסלול ועלינו בחזרה למעלה.

אכלנו במסעדה, שוב לא איטלקית, ליד הרכבל וחזרנו לרכב. לאיזון קפצנו לאומגה במונטה פאנה. הגענו רגע לפני הסגירה, היה קפוא, אבל כל מי שירד מאוד נהנה. גם בת הדקה לחמש יכלה לרדת ומאוד נהנתה. גם את היום הזה סיימנו בטרמה המקומית.

יום 5

מפלי ריבה – Cascate di Riva. בגדול מהמפל האחרון אפשר לרדת למפל התחתון באומגה, אך ביום הספציפי הזה היא הייתה סגורה. מפלים חמודים (ראינו יפים יותר) הליכה די קלילה. מעגלי.

נסענו לרכבל Klausberg ועלינו עליו דיי מאוחר, בסביבות 15:00, מה שהשאיר לנו כשעתיים למעלה. לילדים קנינו כרטיסים הכוללים אומגה שיש בו ומגלשת הרים, למבוגרים קנינו רק עליה וירידה ברכבל ולמגלשה קנינו בנפרד.

האומגה הייתה קצרה אבל כייפית. הקטנה בת החמש התאכזבה שלא יכלה לעלות. על כך עלו וירדו במגלשת הרים כל אחד שלוש פעמים (עסק לא זול). היו שם עוד מלא משחקי מים ועוד, אבל היה קפוא אז לא התאים. בקיץ זה בטח גן עדן. אחרי יום מעייף חזרנו לדירה.

יום 6

הייתה יום הולדת 16 לאחת הבנות. הזמנו ארוחת בוקר מבעלת הצימר שהייתה ממש ממש שווה וביקשנו עוגת יומולדת שהייתה גם טעימה. התארגנו ונסענו למקום הלינה השני בדולומיטים.

עברנו דרך מעברי הרים פורדוי, היה קפוא, הנוף, עוצר נשימה ובהתחלה היה סגרירי, אבל לקראת הצהרים נהיה שימשי. עלינו על רכבל Sass Pordoi, הילדים שיחקו בשלג, עשו איש שלג עם קינדר במקום עיניים.  עשינו מסלול מסביב להר וירדנו למטה.

השלמנו קניות בסופר והגענו לדירה השנייה. Chalet Lumis. דירה מהממת, אבל, כמו ציינתי קודם, פחות מתאימה לחמישה. התארגנות ולישון.

רוצה לציין שכולנו בשלב הזה היינו חולים בצננת ושיעול. לא משהו שמצריך רופא, אבל הסאונה היתה מועילה לסיטואציה.

יום 7

בבוקר אני וחברה שלי הלכנו לקונדיטוריה וסופר שלידה. יש לנו מנהג כזה, אנחנו יוצאים בבוקר לאיזה מאפיה וכו', משלימים קניות אם צריך, עד שכולם מתגרדים והבעלים מארגנים בינתיים את כל הילדודס.

מזג האוויר אמר שיהיה קר, אבל שימשי, נסענו לאגם דוביאקו המהמם. עשינו מסלול מסביב לאגם (בעלי השלים את הסיבוב עם הקטנה והאמצעי, אנחנו חששנו לשקוע בבוץ עקב איזה שלט וחזרנו באותה דרך שבאנו (הוא השלים את המסלול המעגלי יותר מהר).

חיפשנו מסעדה פתוחה (זו בעיה באיטליה, המטבח ברוב המסעדות נסגר ב-14:00). מצאנו מסעדה מצוינת עם המבורגרים ופיצות, היו מצוינות, המרק היה דלוח והקינוחים בינוניים – Hans Pizzeria Restaurant.

לאחר מכן נסענו למגלשת הרים Fun Bob במרחק כמה דקות נסיעה. עליה ברכבל (יקרה), חניה בחינם עם יש כרטיס עליה ברכבל. למעלה עשינו מסלול לא ארוך ואז הגענו למגלשת ההרים. הנוף מהמם, אפשר להתחרדן בשמש, יש טרמפולינות. בקופה למטה משלמים רק על עליה ברכבל. למעלה אפשר להשלים הירידה במגלשת הרים או לקנות ירידה ברכבל. מגלשת הרים מגניבה.

לקראת 18:00 הגענו לאגם בראיס המהמם. חנינו בחניה שממש ליד האגם (גם היא מאוד יקרה) הסתובבנו לידו, הצטלמנו ונסענו בחזרה לצימר. כשנכנסנו לאוטו בדיוק התחיל לרדת גשם. המקום עם נוף מדהים ומאוד פוטוגני ואינסטגרמי. מזכיר את אגם גוסאו באוסטריה (שאנחנו מאוהבים בו והיינו 3 פעמים).

יום 8

רצינו לנסוע למסלול ב-Tre Cime di Lavaredo אבל מהקריאה הבנתי שלא ניתן להיכנס לשם בלי הזמנת חניה מראש (40 יורו לרכב פרטי), אז הזמנו ליום למחרת. הילדים נורא רצו לעשות את האומגה הסופר יקרה שנמצאת בעיירה שלנו בה) Adrenaline X-Treme Adventures.

מזג האוויר היה שימשי וחמים, לא הזמנו מקום מראש, אז לא היו ציפיות, באנו והוא אמר שיש כרטיסים לעוד כשעה. אז קנינו , שלושה ילדים ואני. מעלים למעלה עם מיניבוס, שני מדריכים, אנחנו ארבעה, אישה שבעלה לא יכל לרדת עקב עודף משקל (מעל 127) וזוג צעיר ישראלי. שבעה מקטעים, מגניב ממש.

הבן שלי לא שקל לדעתי מספיק וציינתי את זה בפניהם לפני קניית הכרטיסים וגם תוך כדי. טענו שהכל בסדר. על כך נתקע בשני מקטעים והמדריך הגיע אליו ועזר לו לרדת את המקטע ובמקטע אחד מלכתחילה ירד עם מדריך. הנוף מהמם ואומגה ממש מגניבה. נחשבת להכי ארוכה באירופה (כ-3 ק"מ). בנתיים כל מי שלא עלה נסעו לאגם עם מתקנים ובילו בנעימים. היום יצא קצת מבוזבז. אז החלטנו להמשיך לנקיק Cascate di Stanghe (או Gilfenklamm).

בדרך רצינו לאכול ממש בעיירה הסמוכה והיה לנו מאוד קשה למצוא דברים פתוחים. הגענו לעיירה מגניבה – ויפיטנו, על גבול אוסטריה והמסעדה היחידה עם מטבח פתוח הייתה מסעדה בכיכר המרכזית. בלית ברירה נכנסנו אליה והיה סבבה לגמרי וטעים.

נסענו לנקיק, חנינו ליד מרכז הספורט משם יש הכוונה לכניסה. צריך לעבור כביש ולהמשיך כעשרים דקות ברגל. נכנסנו דקה ל-17:00 ושילמנו דמי כניסה (נסגר בחמש, אז אם הינו נכנסים 5 דקות אחרי זה, אפשר גם חינם).

הנקיק מגניב ממש, ההליכה לא קשה, אבל יש מדרגות. הבת הגדולה שלי קצת סובבה את הברך וכאב לה, אז לא הצלחנו להגיע לסוף. שאר המשתתפים הגיעו לסוף וחזרו (יכלו גם ללכת כמעגלי או לחנות את הרכב השני בסוף המסלול). הנקיק מאוד יפה.

סיימנו סביבות 19:00 ונסענו לצימר.

יום 9

הזמנו את החניה לטרה צימה ל-11:30, שזה שעה וחצי נסיעה מהצימר. הנוף לשם וואו… חנינו בחניה והמשכנו.

בהתחלה טעינו בדרך ולקחנו את המסלול הסובב שהוא ארוך אבל קל יחסית. אחרי כשעה הבנו שטעינו בניווט (ממש לא נורא) אז חזרנו והגענו למסלול הפנורמי (הלא פשוט עם ילדים). היה קצת בוצי, הרבה סלעים וקצת שלג, בקיצר מאתגר. כמעט לקראת סוף העליה, הברך שלי התחילה לכאוב ואני והקטנה הסתובבנו בחזור. ואז… החלקתי ונפגעתי בכתף (מוסר השכל, נעלי הליכה הן לא רשות אלא חובה. דווקא היו לי ברכב, פשוט התעצלתי. הילדים עם נעלי טיולים וגם בעלי).

אחרי הסדרת נשימה וכולי כאובה נכנסנו לרכב וחיפשנו אוכל, איך לא. אבל שוב הכל סגור. ממש ליד אגם מיזורינה מצאנו מסעדה של בית מלון שהייתה מאוד טעימה וטובה. קפצנו לאגם מיזורינה המהמם, שגם היה דיי ריק עקב העונה והשעה והמשכנו לטרמה Cron4 Hallenbad & Sauna, ואני וחברתי קפצנו לעשות כביסה במכבסה בעיר. סיימנו סביבות 21:00 כולנו (הם נהנו בטרמה ואנחנו בכביסה) ונסענו לצימר.

יום 10

מעבר לאגם גארדה. התארגנו בבוקר ויצאנו בסביבות 10:00 לכיוון גארדה. שקלנו הרבה איפה לעצור באגם טובל שהיה בתכנון סגור עקב שיפוצי כביש ואין גישה אליו. מפלי ורונה, אנחנו כבר היינו.

לכן, עקב פוסט באחת הקבוצות החלטנו לעצור בעיירה Mezzocorona, ולעלות ברכבל לכיוון מרפסת וגשר תלוי. העיירה מהממת, מוקפת כרמים והרים. הרכבל הוא ישן ונראה דיי מפחיד, אבל לא באמת, שנה הבאה יוחלף לאחד גדול ומשוכלל יותר. ממש ליד הרכבל יש חניה ללא הגבלת זמן. צריך להיכנס פנימה לכיוון רכבל דרך כביש צר בין הבתים.

עשינו הליכה למרפסת עם נוף מהמם, אחרי זה לגשר התלוי (שהיה נחמד, אבל היינו בארוכים ויפים יותר, סוג של גשר תלוי בנשר…) ולאחר מכן, בדיוק הגענו דקה לפני שהמטבח במסעדה נסגר. אכלנו את הקינוחים הכי טובים בערך, הילדים שיחקו בגינת משחקים הענקים שליד המסעדה. התפריט דיי דל, אבל לנו היה טעים.

ירדנו דקה לרכבל והמשכנו לאגם גארדה. עצרנו בסופר לקניות והגענו ל מקום הלינה Villa Camporosso,
פירטתי על המקום בתחילת הפוסט. כיוון שהגענו אחרי סגירת הצ'ק אין, לקחנו את המפתחות במסעדה. הדירות שלנו היו ממול.

התחלנו לפרוק ולעשות ארוחת ערב. פעמיים קפץ לנו הפקק ונאלצנו פעמים להגיע למסעדה כדי שיסדרו. אבל בסוף הכל סודר.

לילה הראשון היה קשוח כי בטעות הדלקנו חימום רצפתי והמזגנים עבדו על חום. בבוקר סידרנו את הנושא ולילות שלאחר מכן היה מצוין והמזגן עבד על קור.

יום 10

נסענו לפארק המפלים מולינה. חנינו בחניה שלמעלה והתחלנו לרדת למטה (צריך לזכור שכל מה שיורדים, בסוף צריך לעלות). עשינו את המסלול את האומגה הקטנה הילדים עשו כמה פעמים ונהנו. סה"כ מסלול כייפי ויפה.

אכלנו במסעדה שממש לא רחוק מהמפלים Dai Fradei, היה טעים וזול ממש. חזרנו לרכב והחלטנו לנסוע לסירמיונה.

חנינו יחסית רחוק (בשעות האלה היו גם חניות קרובות יותר) וצעדנו לעיר. צילמנו את השקיעה המהממת, עשינו סיבוב בסירמיונה עצמה, ואיך לא? אכלנו גלידה במחיר של כליה. לפחות היה טעים.

חזרנו בחזרה לאוטו ונסענו לסושי לא רחוק מהצימר – אכול כפי יכולתך. היה ממש טעים וטוב. ילדים שלי לא אוכלים בגדול כלום, אז ציינתי את זה קודם וכמובן לא חוייבנו – Better Sushi.

יום 11

הזמנו רפטינג ל-14:30, אז היה לנו חצי יום להרוג. נסענו לעיירה לציזה, הסתובננו שם על המזח ונהננו מהנוף ומהעיירה.

הרפטינג היה דיי משעמם לילדים, אבל המדריך היה מצוין וסיפר לנו כל מיני דברים על האזור. בתקופה הזו כל הראפטינג האתגרי כבר לא פעיל כי הנהרות ומקורות מים נמצאים במינימום שלהם. כמובן שאתגרי לא ניתן לעשות עם בת 5, לפי מה שציין. מסעדה שליד המלון ומנוחה. יום למחרת גארדלנד.

יום 12

גארדלנד – טעות! ביררתי עם אנשים לפני, שאלתי איטלקים, כולם חשבו שיהיה לא עמוס בסופ"ש של חג ההלואין. כאמור טעות! כיוון שבשאר הימים גארדלנד היה פתוח עד 17:00 וביום הזה עד 20:00, החלטתי שעדיף.

היו תורי ענק, עומס מטורף, שעות בתורים. בחלק מהמקומות הזמנו תור אקספרס שבאחד המתקנים, הדיי מעפנים יש לציין, גם תור אקספרס לקח שעה. אז בזבזנו ים זמן על התורים  והיינו ממש עד הסגירה. בגדול הילדים דיי נהנו מהחוויה, אבל יצאנו באיזשהו הרגשת פספוס.

יום 13

יום המעבר לוונציה. שקלנו להגיע מוקדם לקחת אוטובוס ולנסוע לונציה, להראות לילדים את הפלא (אנחנו כבר היינו), אבל לאחר התיעצויות והרגשת פספוס קנינו כרטיסים למובילנד. וואו! הילדים נהנו ממש, היה לא ממש עמוס ויצאנו משם עם הסגירה של המקום. הייתה החלטה נבונה לכל הדעות.

עצרנו בסופר לקניית שוקולדים וכו' ונסענו למלון ליד ונציה.

יום 14

יום הכי משמח בשנתיים אחרונות לכל תושבי מדינת ישראל לדעתי. שחרור כלל החטופים החיים! עשינו צ'ק אאוט במלון, יצאנו לכיוון השדה, כמו שציינתי קודם, השדה לא ממש יעיל, אבל גם את זה צלחנו.

המראה בזמן והנחיתה בנתב"ג לשדה סגור ונעול אין יוצא ואין נכנס. טראמפ המריא כשעה וחצי אחרי הנחיתה שלנו ולאט לאט הכל התחיל להשתחרר.